להקת Edgend הישראלית, נמצאת בשטח רק ארבע שנים,  וכבר הספיקה להוציא EP בשם          "Attached by Insanity " ואף לחמם את להקת Evergrey השוודית, בזמן ביקורם בארץ.  בנוסף, הלהקה סיימה את הקלטת אלבום הבכורה שלה, שבקרוב יצא לחנויות.  ב-12.5.09, Edgend, יחד עם להקת Stormy Atmosphere, הופיעו במועדון ברזילי, בערב  פרוגרסיב, שהיה מוקדש כולו להופעה המצופה של להקת Dream Theater בישראל. 

אחרי המופע, תפסנו את רמי שלמון (סולן) ושרון הלחמי (גיטרה) לשיחה על מטאל, הופעות, ועוד קצת מטאל.

-ספרו לקוראים שלנו בכלליות, מי אתם, מה אתם, איזה סוג מוזיקה אתם מנגנים...
שרון: הלהקה הוקמה בשנת 2005,  וניסינו ליצור איזה שהוא קונספט מעניין של שירה נקייה, גיטרות כבדות וקלידים. סוג של מטאל, אבל בשילוב עם מוזיקה קלאסית וסימפוניות. לא ניסינו לחדש, הז'אנר המוזיקלי הזה היא קיים לפנינו, אבל רצינו לעשות את זה בדרך שלנו. הקלידן שלנו, דויד עזוז, רחוק ממוזיקת המטאל, והוא נותן ללהקה את הפן הקלאסי יותר. מצד שני יש לנו את רמי (הסולן) שבא ממקור מהארד-רוק וגוון הקול שלו מוסיף ללהקה אספקט מאד רחב מכל הבחינות.
רמי: לקח לי זמן להיכנס לעניין, כשהכרנו זה היה בשביל להקליט תקליט. היו חומרים קיימים, הייתי צריך ללמוד אותם, ובמקביל לעבוד גם על חומרים חדשים. אני באתי מהארד רוק וממטאל, והסגנון מוזיקה הזה היה בשבילי עולם אחר. זה יישמע מצחיק, אבל רק אחרי שהקלטנו את התקליט, הלכתי לשמוע להקות כמו Symphony X, שלא הכרתי עד אותו זמן. גם את Dream Theater גיליתי בזמן הקלטת התקליט. כך שכל הסיפור הזה היה לגמרי חדש לי.

-אתם עוד מעט מוציאים את אלבום הבכורה שלכם, תנו קצת אינפו.
שרון: האלבום הופק על ידי קווין קודפרט, קלידן צרפתי בלהקה שנקראת "Adagio". הוא מנגן בצורה מדהימה וכפי שהתברר גם עושה הפקות. שלחנו לו כמה הקלטות שלנו, הוא מאד אהב את מה שהוא שמע והיה מוכן לבוא לארץ, בשביל להקליט לנו את האלבום. היה לנו דו-שיח של חצי שנה במיילים עד שסגרנו איתו את התאריך.
חלק מהאלבום הוקלט כאן, כי כל הלהקה לא יכלה להגיע לחו"ל, וחלק מהאלבום הוקלט בצרפת. אפשר להגיד שקווין הרים את האלבום באיזה שהוא אופן, הוא הוסיף לו סאונד מעניין, הרבה הרמוניות ואקפלות. את כולן אגב, עשינו בעצמינו.
רמי: אנחנו לוקחים חלק מהעבודה של קווין גם להופעות שלנו, שבהן אפשר לשמוע ערוצים שלקוחים מהאלבום ומלווים את כל השיר. ככה שהקהל לא שומע רק כלים וזמר, אלא מקהלה שלמה.

-כמה זמן עבדתם על האלבום?
שרון: תראי, זה התפתחות מתחילת הלהקה, משנת 2005 אנחנו עובדים על חומרים. אבל לקראת יולי 2008, כשנקבע התאריך להקלטה, עבדנו בצורה אינטנסיבית ביותר. האלבום – אורכו כשעה, ובהתחלה היו לנו רק 15-20 דקות, היינו צריכים להוסיף עוד חומרים. העבודה הייתה מאד אינטנסיבית, כי היינו צריכים גם לכתוב חומרים וגם להספיק להקליט אותם לפני שקווין מגיע לארץ.

-כשהקלטתם את האלבום, הייתם צריכים להתפשר על כי מיני דברים?  או שהכול זרם חלק?
שרון: אני חושב שזו שאלה אינדיבידואלית לכל אחד, בתחום שלו. אני מהצד שלי יכול להגיד שאני שלם עם מה שהקלטנו, האלבום יצא בדיוק כמו שציפיתי, והתוספות שקווין עשה היו בדיוק במקום.

חיממתם את "Evergrey" בהופעה שלהם בארץ. איך זה היה? איך הם היו בתור אנשים?
שרון: יצא לי קצת להכיר אותם אישית, כי ליוויתי אותם בטיול לירושלים. הם שוודים כמו ששוודים צריכים להיות – לשתות כל היום, להיזרק ולא לעשות כלום. אבל ברגע שהם צריכים לעלות לבמה, הם אנשים רציניים ביותר. טום אנגלונד (הסולן),הוא בן אדם שממש אפשר לדבר איתו. היחידים שהיה פיכחים,  היו ריקרד זנדר הקלידן, וגם יארי קאינוליינן הבסיסט. דיברנו איתם בטיול בירושלים והם התעניינו מאד במה שקורה בארץ. שמחתי מאד לעזור להם ולהראות את העיר מהכיוון שאני מכיר. מאד התיידדנו בטיול הזה, ואז בהופעה, הם כיבדו אותנו בזה שיצאו מהחדר אומנים ובאו לראות אותנו על הבמה.
 Evergrey הם להקה מנוסה מאד. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם, ועם כל זה, הם ידעו גם לתת לנו מכבודם.

-עם איזה להקות (מחו"ל או מהארץ) הייתם רוצים לחלוק במה?
רמי: אחרי ההופעה עם "Deep Purple " אני מבחינתי הגעתי לפיק. בהופעה בקיסריה, היה לנו מתחם של VIP, ואתה יושב עם רוג'ר גלובר, ומסתחבק עם איאן גילן, ואתה הולך חצי מטר מהרצפה שבוע אחר כך.
הם גם אנשים מדהימים. גלובר הוא בדרן מהסגנון האנגלי והוא מדבר איתך בסבבה, בנח, בכיף. זאת הייתה חוויה יוצאת דופן, אין לי בכלל מילים לתאר לך איך זה היה.
שרון: מבחינת הלהקה, אנחנו כל הזמן מחפשים להקות שיהיו מעוניינות לשתף פעולה, בלי קשר לסגנון המוזיקה שלהם. בסגנון המוזיקה שלנו יש גם מהמלודיות, וגם מהכבדות. וכל להקה שייצא לנו להופיע איתה בעתיד, נשמח לעמוד מול הקהל שלה ולתת את מה שיש לנו.
רמי: כמובן שהמטרה שלנו זה לצבור קהל משל עצמינו, יש לנו תקליט ואנחנו כל הזמן עובדים על עוד חומרים, כל הזמן יש עשייה.

-מגזין מטאליסט – סימן אתכם כ"הדבר הגדול הבא". זה יוצר אצל הלהקה סוג של לחץ, פחד לאכזב?
רמי: אני חושב שכל הופעה וכל חומר שאתה משחרר הוא אתגר. אתה תמיד מחפש להגיע לעוד ועוד אנשים, ושכולם ירצו לשמוע אותך. ברגע שאתם נותנים לנו את הכלי הזה שנקרא "הדבר הבא", אז זה מאתגר אותנו עוד יותר. אנחנו שמחים להיות הדבר הבא! אנחנו נעמוד בציפיות!

-בבית אתם שומעים רק מטאל? או אולי גם פאנק, אלקטרוני, מזרחית...?
שרון: כמו שאמרתי, ההרכב שלנו מאד מגוון, הקלידן שלנו (דויד עזוז), שכל נגיעה בינו לבין מטאל היא מקרית בהחלט, הצטרף ללהקה בתור אתגר ולא בתור חלום חייו. הוא שומע הרבה פרוגרסיב רוק וגם מוזיקה קלאסית. אני לעומת זאת באתי מרוק וממטאל,  אני אוהב מטאל על כל סוגיו, אבל שומע גם מוזיקה קלאסית, גראנג' ואפילו פיוז'ן. הבסיסט שלנו בן מטאל, גם כן אוהב מטאל על כל סוגיו וגם דברים ברוטלים יותר. אסף רוזנברג, המתופף החדש שלנו, מאוד דומה לבן ואלי מבחינת מוזיקלית.
רמי: הרקע שלי במוזיקה הוא רקע דל, אני הכי מבוגר מהחבר'ה האלה ושמעתי הכי פחות. אני אישית התמקדתי בתפר בין הארד-רוק ומטאל, אלא היו הגבולות גזרה שלי. לכן עכשיו, כשאני מנגנן עם החבר'ה האלה, אני שומע דברים שמעולם לא שמעתי קודם.

-מסתובבים טוקבקים ברחבי האינטרנט, שמשווים אתכם לSymphony X-. מה דעתכם על ההשוואה הזו?
רמי: אני התחלתי לשמוע  Symphony X אחרי שהקלטתי עם "Edgend", וחוץ מזה שהמוזיקה באה אולי מאותה משפחה,  אין קשר. אנחנו עושים את החומר שלנו והם את שלהם.
שרון: יש הרבה דברים בSymphony X  שבהתחלה לא התחברתי אליהם. אמרתי לעצמי שזו עוד להקה שנשמעת כמו Yngwie Malmsteen, ואותו דבר גם לגבי Stratovarius. או אפילו נלך יותר רחוק,Sonata Arctica  שנשמעים כמו Stratovarius כך שאני מבין מאיפה התגובות האלה מגיעות. כשאני שמעתי את האלבום The Devine Wings of Tragedy, חשבתי שלעצמי שיש שם קטעים שנשמעים בדיוק כמו  Malmsteen  בשילוב להקות כמוKansas  , ELPויצירות קלאסיות מפורסמות. זה לא נגמר העסק הזה.  ברגע שאנשים אוהבים לקטלג להקה מסוימת חדשה, מול להקה אחרת שהם אוהבים, זה בסדר מבחינתי. אני יודע שאנחנו מזכירים קצת מפה וקצת מפה. היום כמעט אין דבר כזה שלהקה מסוימת לא תשמע בקטע מסוים כמו להקה זאת או אחרת...אני מוצא את זה בהרבה להקות גדולות ומפורסמות מאיתנו.

-לדעתכם סצנת המטאל בארץ תומכת בלהקות שלה?
רמי: לאן שאנחנו הולכים – הקהל מחבק אותנו. את ראית את ההופעה היום, וזה בכלל קהל של Dream Theater,  מה לו ול Edgend-?  והנה באנו – היה חיבוק. בינתיים, בכל ההופעות שעשינו – זה ככה. אין לי זמן לשבת בפורומים ולקרוא מה אנשים כותבים, אז אני לא יודע מה התגובות שם, אבל אני יכול לומר לך רק מהשטח, לאן שאנחנו הולכים, הקהל מתחבר ואוהב.

ולסיום אופטימי: ממה אתם הכי נהנים בהופעות?
שרון: הקהל. אין תחליף לזה, אין לי מילים לתאר את ההרגשה של לעמוד מול קהל, ואני מודה לכל אחד ואחד מהאנשים שמגיעים. אני עולה לבמה, רואה את רמי מתחיל לשיר ובשבילי זו הנאה אחת שלמה. הקטע הקשה זה החזרות, העבודות בבית, אבל אין מה לעשות, בסופו של דבר זה שווה את זה.
רמי: אני הכי אוהב את הראיונות אחרי ההופעה.

אלכסנדרה (Kerosinka) ריבלסקי

17.5.09

תמונות: תמר אלמוג